החלטה בתיק רע"א 9368/11

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' שפסר), בה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף.

הרקע לבקשה

2.        ביום 3.2.2004 נחתם בין המבקשת 1 (להלן גם: החברה) לבין המשיב 1 (להלן: המשיב) ורעייתו, הסכם שכותרתו "הסכם לרכישת דירה" (להלן: ההסכם המקורי). בהסכם נמכרו למשיב דירות בפרויקט הידוע בכינויו המסחרי CHAPEL HILL (להלן: פרויקט צ'פל היל) הממוקם בעיר לאס וגאס שבמדינת נבאדה בארה"ב.

3.        ביום 28.3.2007 נחתם הסכם בין המבקשות 1 ו-2 ובין המשיב, לפיו התחייב המשיב לוותר על זכויותיו בפרויקט צ'פל היל ונתן הסכמתו למבקשת 1 למכור את כל זכויותיו בדירות וכן את כל זכויותיו בנוגע לחוזה לצד שלישי, תמורת סך של 416,071 דולר מאת המבקשת 1 (להלן: ההסכם הסופי).

4.        ביום 28.8.2007 נחתם בין המבקשת 1 ובין המשיב מסמך שכותרתו "תיקון הסכם מיום 28.3.2007", זאת לאחר שביקש לוותר על זכויותיו בדירות נוספות שרכש, בין היתר, באמצעות המבקשות 1 ו-2 בעיר יוסטון שבטקסס (להלן: פרויקט יוסטון). בהסכם זה מופיע תחשיב מתוקן לגבי מכירת דירותיו של המשיב בפרוייקט צ'פל היל, לפיו המבקשת 1 תשלם למשיב סך של 480,525 דולר. (להלן: תיקון להסכם הסופי).

5.        בחודש אוגוסט 2010 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד המבקשים, לתשלום נזקים כתוצאה מהפרה נטענת של ההסכמים על-ידי הנתבעים (המבקשים כאן). לטענת המשיב, המבקשים לא שילמו לו בהתאם להסכם הסופי ולמסמך המתקן אותו תמורה בסך 480,525 דולר וכן לא שילמו תשואות עבור הדירות כמוסכם.

6.        בהמשך לכך, הגישו הנתבעים 1-8 בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות שיפוט בינלאומית, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית זרה בחוזה. לחילופין, טענו הנתבעים כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה וכן בשל היעדר יריבות.

7.        בקשות אלו נדחו בהחלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2011. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי, שהוגשה מטעם הנתבעים 1-8.

עיקר טענות הצדדים

8.        המבקשים מפנים לסעיף 28 להסכם המקורי, בדבר תניית שיפוט זרה ייחודית ובלעדית, המקנה את סמכות השיפוט המקומית באופן מפורש לבית המשפט בלאס וגאס, במדינת נבאדה שבארה"ב. לחילופין, טוענים המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף או להורות להעבירה לבית המשפט המוסמך בנבאדה, גם בהסתמך על דוקטרינת "פורום לא נאות". לטענתם, הפורום המקומי בישראל אינו מהווה את הפורום הטבעי לדון בתובענה הואיל ובחינת מירב הזיקות לסכסוך מצביעה על מדינת נבאדה שבארה"ב כפורום המתאים. בנוסף, טוענים המבקשים כי אין כל יריבות משפטית בין הנתבעים 2-8 לבין התובע (המשיב כאן), מאחר שנתבעים 2-8 אינם מהווים צד לחוזה ואינם מוזכרים בו כלל.

9.        המשיב טוען כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט בישראל, היות שתביעתו נסמכת על ההסכמים הסופיים (ההסכם הסופי וההסכם המתקן אותו), בהם התחייבו הנתבעים לשלם לו סך של 480,525 דולר תמורת ויתור על זכויותיו בדירות. לטענתו, מדובר בהסכמים בהם לא קיימת כל תניית שיפוט ושאינם קשורים להסכם המקורי הראשוני שבין הצדדים. בנוסף, כל המבקשים, למעט מבקשת 1, הינם ישראלים, ההסכמים הסופיים נחתמו בישראל והכספים שולמו בישראל. לפיכך הפורום הנכון לבירור התביעה הינו ישראל. לעניין טענת היעדר היריבות, טוען המשיב כי הינה טענה עובדתית ומאחר שכתב התביעה מפרט עילות תביעה נגד הנתבעים אישית, אין זה ראוי לבררה במסגרת הליך סף.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.      בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 16.11.2011 את בקשת המבקשים וקבע כי ההסכם הסופי בין הצדדים לא זו בלבד שביטל את ההסכם המקורי, אלא החליפו בהסכם חדש היוצר התחייבויות והסכמות חדשות, השונות בתכלית מן ההתחייבויות נשוא ההסכם המקורי. בהתאם למצב דברים זה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להחיל את תניית השיפוט הזר הכלולה בהסכם המקורי, על ההסכם הסופי אשר נעדר כל איזכור לגביה.

11.      לעניין הפורום המוסמך, קבע בית המשפט המחוזי כי זולת המבקשת 1, יתר המבקשים הינם ישראלים ומהלכי עסקת ההסכם הסופי, נשוא התובענה, בוצעו בישראל. נקבע כי אף אם הנכסים מצויים במדינת נבאדה אין בכך כדי להוות מכשול בעידן "הכפר הגלובלי" בו אנו מצויים, ובייחוד כאשר קיימות דרכי התקשרות רבות בין ישראל למדינות ארה"ב. לפיכך, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי בעניין הנדון קיים יתרון לפורום הזר על פני הפורום המקומי.

12.      לעניין טענת היעדר היריבות שהעלו המבקשים, קבע בית המשפט המחוזי כי כתב התביעה מפרט עילות תביעה אישיות, לרבות עוולות נזיקיות נגד המבקשים ומתאר מעורבות בין הגורמים הנתבעים לבין עצמם ובהתנהלותם עם המשיב. הכרעה בשלל הטענות מחייבת בירור לגופו של עניין ולא ניתן לסלק את התובענה על הסף בשלב כה מקדמי כנגד מי מהמבקשים.

13.      על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בקשת רשות הערעור

14.      בבקשתם שבים המבקשים וטוענים כי בשל קיומה של תניית שיפוט זרה ייחודית ובלעדית, נתונה סמכות השיפוט הייחודית לבית המשפט המוסמך במדינת נבאדה, על פי חוקי מדינת נבאדה שבארה"ב. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי אשר קבע כי ההסכם הסופי בין הצדדים ביטל את ההסכם המקורי. לטענתם, ההסכם הסופי הוא בבחינת תיקון להסכם המקורי ולפיכך אין בו כדי לבטל סעיפי התקשרות בסיסיים, כמו סעיף 28 בו עסקינן. למעשה, יש לראות בהסכם, על שני תיקוניו, מערכת הסכמית אחת במסגרת אותה עסקה. משכך תניית השיפוט הזרה עומדת על כנה. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בסכסוך דנן וכי טעה בית המשפט המחוזי ביישום מבחן מירב הזיקות. לטענת המבקשים, הנכסים נשוא הסכסוך ממוקמים בעיר לאס וגאס שבמדינת נבאדה בארה"ב; המבקשת 1, החברה היזמית והמהווה צד להסכם, הינה חברה הרשומה בארה"ב; הבנקים המממנים של העסקה, עדים פוטנציאלים והניירת הרלוונטית, כולם נמצאים בארה"ב. לפיכך, הפורום המקומי בישראל אינו מהווה את הפורום הטבעי אלא בית המשפט המוסמך במדינת נבאדה שבארה"ב.

דיון והכרעה